ראשי » מחלות אוטואימוניות

מחלות אוטואימוניות


מחלות אוטואימוניות הן קבוצת מחלות, בהן הגוף תוקף את עצמו.

הדבר נגרם בשעה שחל שיבוש במנגנון הפעילות של נוגדנים ולימפוציטים במערכת החיסון, ובמקום לתקוף גופים זרים הפולשים מהחוץ, פועלת מערכת החיסון נגד תאים והורסת את רקמות בריאות בגוף.

הסיבות והגורמים להיווצרות מחלות אוטואימוניות

בחלק מהמקרים הגורם, מחולל המחלה, הינו השתחררות חומר תקין, המצוי בגוף, אשר בשעת פגיעה או חבלה זורם ונכנס למחזור הדם.

לעיתים מזהה אותו מערכת החיסון כגורם פולש ובהתאם מתייחסת אליו כאל גוף זר, שיש לתקוף אותו.

במקרים אחרים חודר לגוף חומר חיצוני, הדומה מבחינת מבנהו ופעילותו לחומר המצוי בגוף בשגרה.

במצב זה עשויה מערכת החיסון לתקוף את שני החומרים יחד – הן הפולש והן הנורמאלי ולגרום לתוצאה בלתי רצויה אגב מלחמתה בגוף הזר.

סיבה נוספת לתקיפה של הגוף את עצמו הינה עקב שיבוש במנגנון ייצור הנוגדנים בגוף.

תסמיני מחלות אוטואימוניות ושכיחותן באוכלוסיה

הפעילות הבלתי רצויה של הגוף נגד עצמו מוצאת ביטוי בהשמדת תאים, פגיעה ברקמות וגרימת דלקת ללא קיום וירוסים, חיידקים או זיהומים חיצוניים, היוצרים מחלות זיהומיות.

גורמים לכך לימפוציטים מסוג T, החודרים לרקמה וגורמים להרג התאים הבריאים ולהצטברות חומרים רעילים, אשר פוגעים בה.

הפגיעה עשויה להיות נקודתית ולהתמקד באיבר ספציפי או רב-מערכתית, בעלת השפעה על כל הגוף.

מחלות אוטואימוניות מהוות על-פי רוב תופעה בלתי מוסברת, לגביה נערכים מחקרים רפואיים במטרה לאתר את הגורמים המחוללים מחלות אלה.

משערים כי התפתחות המחלות הינה כתוצאה מהשפעה מעורבת ומצטברת של גורמים תורשתיים, הורמונאליים וסיבות הקשורות בסביבה, בעבודה ובאופן החיים.

נוכח חוסר התחקות אחר מרבית הגורמים להתפרצות מחלות אוטואימוניות, טרם גובשו פתרונות למניעה מראש או ריפוי של מחלות אלה.

הטיפול הניתן כיום מיועד להקלה על ההתמודדות עם תסמיני המחלה באמצעות תרופות הפועלות לדיכוי מערכת החיסון.

מחלות אוטואימוניות מאובחנות בקרב חמישה אחוזים מהאוכלוסיה הכללית ומובילות לתחלואה קשה ולעיתים אף למוות.

נמצא כי שכיחות המחלה גבוהה יותר בקרב נשים ובפרט נשים בגיל הפריון.

סוגי מחלות אוטואימוניות

כיום מוכרת קבוצה של כשמונים מחלות אוטואימוניות. בין הנפוצות שבהן:

כרסת  (צליאק) – המחלה נגרמת שעה שמערכת החיסון תוקפת את המעיים בשל חוסר יכולת ספיגה של גלוטן, המצוי בדגנים. עקב כך נוצרת אלרגיה לגלוטן והפרעות בפעולת מערכת העיכול, המתבטאות בתחושת נפיחות וכאבים בבטן ובשלשולים.

אי-אבחונה של המחלה אשר נחשבת בעיקרה מחלה תורשתית, והמשך צריכת מוצרי חיטה, עשויים להיות בעלת השלכות מסכנות חיים.

דלקת מפרקים שגרונית – שייכת למשפחת מחלות כרוניות ראומטיות ופוקדת בעיקר נשים. גורמת לפגיעה במפרקי הגוף, גפיים עליונים ותחתונים, בהם מתפתחת דלקת, שסימניה הם נפיחות, התקשות האזור ותחושת כאב.

השלכות מערכתיות של המחלה הן פגיעה עצבית ובמערכת הלימפה.

צמקת הכבד / שחמת מרה ראשונית – זוהי צורת התבטאות של שחמת הכבד. מחלה אוטואימונית, המתבטאת בהתפתחות דלקת בכבד, אשר מובילה לחסימת דרכי כיס המרה בכבד. המחלה גורמת לאגירה של מיצי מרה בכבד או מעברם לדם.

המחלה מופיעה אצל בעלי אנטיגן הפוגע בנוגדנים העצמיים ושכיחה בעיקר בקרב נשים.

מחלות אוטואימוניות נוספות – כוללות טרשת נפוצה, אנמיה ממארת, זאבת אדמנתית מערכתית, מחלת קרוהן – פגיעה בדרכי העיכול, דלקת כרונית במעי הגס וכן הפרעות בתפקוד בלוטת התריס – תת פעילות או פעילות יתר (מחלות בזדוב / גרייבס ושימוטו).